בין הציורים יש ילד. אנטון מטישבסקי, בן 12, רשום כמתנדב ממחוז לומז'ה, גדוד חיל רגלים 23. הוא עומד בחצר המחנה במדים גדולים מדי, מגפיים, כובע מצחייה, ידיים בכיסים, ומביט ישר אל הצייר. בפינת הדף, בכתב ידו של הצייר: "רוסי בן 12".
הצייר הוא הרמן שטרוק, אז קצין בצבא הקיסר הגרמני, ולימים אחד משלושת מייסדי בנק המזרחי, היום בנק מזרחי טפחות.

מי הזמין את הציורים
לפי דף התערוכה שהקדיש לשטרוק מרכז יודאיקום בברלין, המוסד היהודי של בית הכנסת ברחוב אורניינבורגר, האנתרופולוג פליקס פון לושאן הטיל על שטרוק לצייר את ראשיהם של השבויים הבריטים והצרפתים במחנה הסהר שליד וינסדורף, כדי לתעד את "מאפייניהם הגזעיים" (rassische Merkmale).
ויקיפדיה העברית מתארת את אותו פרויקט: קובץ שיצר שטרוק בין 1915 ל-1916 "באישור ובתמיכת המטה הכללי הגרמני", שלשמו פנה אל לושאן כדי שייעץ לו "בפרויקט שהיה בעל היבטים אנתרופולוגיים", ושבו "בולטת הדגשה של מאפיינים גזעיים".
פליקס פון לושאן (1854 עד 1924) היה מהדמויות המרכזיות באנתרופולוגיה הפיזית הגרמנית, ראש מחלקת אפריקה ואוקיאניה במוזיאון האתנולוגי בברלין, ומ-1908 חבר באגודה הגרמנית להיגיינה גזעית. הוא עמד בראש המחלקה לאנתרופולוגיה פיזית בוועדה הפונוגרפית המלכותית הפרוסית, שהייתה אחראית לפרויקט שבויי המלחמה.
המחנות
ב-1915 נפתחו מחנות השבויים הגרמניים בפני אנתרופולוגים. בגרמניה פעלו באותה עת כ-175 מחנות. דרומית לברלין הוקמו שני מחנות מיוחדים: מחנה הסהר (Halbmondlager) בווינסדורף ומחנה הכרם (Weinberglager) בצוסן.
בווינסדורף רוכזו שבויים מוסלמים מצפון אפריקה וממערבה ומהודו, לצד הינדים וסיקים. ההערכות מדברות על כשלושים אלף שבויים ערבים, הודים ואפריקאים שעברו במחנה. הגרמנים הקימו בו ב-1915 מסגד, הראשון על אדמת גרמניה, מתוך תקווה לגייס את השבויים המוסלמים נגד בריטניה וצרפת. שטרוק צייר גם את המסגד הזה.
במחנות נעשתה עבודת התיעוד: מדידת גוף, יציקות גבס של פנים, צילום, והקלטת קולות ושירה. הוועדה הפונוגרפית המלכותית הפרוסית פעלה מדצמבר 1915 עד דצמבר 1918, ביקרה ב-29 מתוך 175 המחנות, והקליטה 2,672 הקלטות של כ-250 שפות, ניבים ומוזיקה מסורתית. בוועדה היו כשלושים חברים. עבודתו של לושאן התמקדה במדידות גוף של השבויים בווינסדורף.
מה כתוב על הדפים
לכתבה הזאת נבדקו 48 ליתוגרפיות מהסדרה, מתוך אוסף ארכיון ליאו בק בניו יורק. הדפים אינם נושאים כיתוב של יצירת אמנות. הם נושאים רישום.
הדוגמה המלאה ביותר היא דיוקנו של בדואי בן 56. בראש הדף, מימין, כתוב שמו בערבית בכתב יד: محمد بن احمد, מוחמד בן אחמד. למטה משמאל, בכתב ידו של שטרוק ובגרמנית:
Mohammed ben Ahmed, Araber, Oulad Nail, Oulad Ben Abdilla aus Djelfa, Alg. 56 Jahr, Viehzüchter, Regt. Spahi
כלומר: שם, "ערבי", שם השבט (אולאד נאיל), שם תת-השבט (אולאד בן עבדאללה), עיר המוצא (ג'לפה שבאלג'יריה), גיל, מקצוע (מגדל בקר) וגדוד. מתחת לציור, בעיפרון, חתימתו של שטרוק.
שבט ותת-שבט אינם נתון צבאי. הם סיווג אתנוגרפי.

כתב ערבי בכתב ידם של השבויים נמצא על לפחות שלושה דפים. על אחד מהם: عبد القادر بن سليمان, עבד אל-קאדר בן סולימאן, סוחר בן 30 מאוראן, גדוד 6 של הטיראיירים האלג'יראים. על דפו של הסיקי צ'נדן סינג יש כיתוב בגורמוקהי, כתב הפנג'אבית.
מי נמצא שם
בין 48 הדפים שנבדקו: שבעה אלג'יראים, ברברי, בדואי, "אלג'יראי שחור", "סודאני שחור", "סומלי שחור", סנגלי נוצרי, ניגרי, "ערבי" ו"אפריקאי". מהודו: סיקי, גורקהה, גרוואלי ושני פנג'אבים מוסלמים. מרוסיה: שבעה רוסים, חמישה טטרים, בשקירי מוסלמי, ארמני מטיפליס, גרוזיני וגרמני-רוסי. מאירופה: ארבעה אנגלים, שני צרפתים ופולני.
ושני יהודים. האחד, "חיים קרסיקוב, יהודי מלובלין, פלך פולטבה, בן 22, מנהל חשבונות, גדוד סיביר 39". על דפו רשם שטרוק בפינה: "יהודי רוסי מפולטבה". השני מזוהה רק כ"יהודי רוסי מאודסה".

הספר
הציורים יצאו לאור בספר בשם Kriegsgefangene, שבויי מלחמה, בתוספת הכותרת "תרומה לאתנולוגיה במלחמת העולם. מבוא ליסודות האנתרופולוגיה". הוצאת דיטריך ריימר, ברלין. בשער נכתב שהספר יצא באישור משרד המלחמה המלכותי. הוא כולל כ-27 עמודי מבוא מאת לושאן, כ-60 תצלומים שסווגו "תמונות גזע", ו-100 ליתוגרפיות של שטרוק על 50 לוחות.
מקורות חלוקים בשאלת שנת ההוצאה. בתי המכירות קטרר ובאסנגה, וכן המחקר האקדמי, נוקבים ב-1916. מוזיאון היהדות בפריז, ספריית אוניברסיטת טיבינגן וארכיון ליאו בק נוקבים ב-1917. ההסבר הסביר הוא מהדורה ראשונה ב-1916 והנפקה נוספת ב-1917, אך הוא לא אומת.
איפה הציורים היום
בארכיון ליאו בק בניו יורק, בסדרת שבויי המלחמה. במוזיאון האמנות וההיסטוריה של היהדות בפריז, שמחזיק עותק של הספר ומתייג אותו בקטלוג שלו "אנתרופולוגיה גזענית" (Anthropologie raciste). ובמוזיאון הרמן שטרוק בחיפה, בבית שבו גר, שם הם מוצגים בתערוכה "רוח וחומר".
ההבדל בין שני המוזיאונים האחרונים הוא ההבדל בין שתי קריאות של אותם דפים. בפריז הם מתויגים כאנתרופולוגיה גזענית. בחיפה, לפי סקירה במגזין האמנות "פורטפוליו", "מה שהיה עלול להטריד מנקודת המבט והשיח של היום מלמד דווקא על התייחסותו המכבדת של שטרוק ועל תפיסתו ההומניסטית". אותה סקירה אינה מזכירה גזע, אינה מזכירה אנתרופולוגיה ואינה מזכירה את לושאן.
מה מתועד ומה לא
מתועד: ההזמנה, המטרה, האישור הצבאי, הסיווג שעל הדפים, ומכתבים משטרוק ללושאן שמהם עולה, לפי מחקרה של מרגרט אולין, שהוא עיבד מחדש חלק מציוריו כדי שיתאימו לסטריאוטיפים הגזעיים של לושאן. אולין מביאה דוגמה: הוא סיפר ללושאן שתיקן ציור כדי להעניק לאפריקאי שיער "יפה ומקורזל". המקור הראשוני למכתבים הוא מחקרו של אנדרו אוונס.
ולא מתועד, וחשוב לומר זאת: אותה אולין טוענת גם את ההפך. לדבריה שטרוק ריסן את עצמו גם בגרסה הסופית, בציורי היהודים התרחק מהסטריאוטיפים יותר מכול, צייר את מושאיו ישירות או מעט מלמעלה כך שהצופה נאלץ לפגוש את מבטם, ובמדי צבא ולא בבגדי אסיר, וייתכן שהתכוון לתקוף את הסטריאוטיפים, אולי בהסכמה שבשתיקה של לושאן. לושאן עצמו חתם את מבואו בחגיגת אחדות המין האנושי, ולפי קטלוג קטרר התנגד לניסיונות להכריז על עליונות גזע "ארי" על "יהודי".
כמו כן לא נמצאה ראיה לכך שהציורים של שטרוק הודפסו שוב בספרות הגזע של שנות השלושים.
מה שכן מתועד בהמשך: באותם מחנות ובאותה שנה ערך את מחקרו האנתרופולוגי הראשון אגון פון אייקשטדט, שמדד שבויים סיקים. ב-1927 הוא נעשה עורך "הארכיון לתמונות גזע" (Archiv für Rassenbilder), ובשנות השלושים נמנה עם גדולי חוקרי הגזע של הרייך השלישי. אוסף התצלומים של לושאן שימש בסיס לארכיון ההוא.
הקשר לבנק
בנק המזרחי בע"מ נרשם ב-6 ביוני 1923, חברה מספר 520000522, שהוא עד היום מספרו של בנק מזרחי טפחות. שבע שנים קודם לכן יצא הספר. שטרוק היה אחד משלושת בעלי מניות המייסדים, והיה חתום כדירקטור על תעודת המניה של הבנק מ-1924. המנהלים בחמש השנים הראשונות היו פרופ' חיים הרמן פיק, הרב יהודה לייב מימון והרמן שטרוק.
אין כאן טענה שהבנק נוסד ברוח הספר. יש כאן עובדה: אחד ממייסדיו ישב במחנות שבויים, מול אנשים שחתמו את שמם בערבית, ורשם לצד חתימתם את שבטם ואת גזעם, לבקשת אנתרופולוג.
מקורות
- Felix von Luschan, Hermann Struck, Kriegsgefangene. Ein Beitrag zur Völkerkunde im Weltkriege, Berlin: Dietrich Reimer, 1916 או 1917.
- מרכז יודאיקום, ברלין, דף התערוכה "הרמן שטרוק, אמן ברלינאי וציוני מוקדם", 2007.
- Margaret Olin, "Jews among the Peoples: Visual Archives in German Prison Camps during the Great War".
- Andrew D. Evans, Anthropology at War: World War I and the Science of Race in Germany, הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 2010, ופרקו "Capturing Race".
- ארכיון ליאו בק, ניו יורק, סדרת שבויי המלחמה.
- מוזיאון האמנות וההיסטוריה של היהדות, פריז, פריט coll 2004.42.001.
- Open Arts Journal, גיליון 3, 2014, על מחנות השבויים והמחקר האנתרופולוגי.
- ויקיפדיה העברית, הערך "הרמן שטרוק".
- מגזין "פורטפוליו", על מוזיאון הרמן שטרוק בחיפה.
המדור המלא: אודות הבנק. הספר הראשון של שטרוק מאותה שנה: "כל דרכינו מובילות לגרמניה".
על הכתבה: הכתבה מבוססת על הספר מ-1916, על 48 ליתוגרפיות מאוסף ארכיון ליאו בק שנבדקו לצורכה, ועל המחקר האקדמי המצוין במקורות. הציטוטים בגרמנית ובערבית נקראו מהסריקות עצמן. בינה מלאכותית סייעה בקריאה, בתרגום ובניסוח. אין באמור ייעוץ משפטי.