תיק מזרחי טפחותתחקיר עצמאי
מדור

הגנת הפרטיות

הפרת חובת הסודיות הבנקאית, אי קיום הוראות חוק הגנת הפרטיות, סירוב לבקשת עיון במידע אישי וחקירות כלכליות.

המסגרת המשפטית

חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981, פותח בכלל פשוט: לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו. סעיף 2 לחוק מונה את הפגיעות האסורות, ובהן בילוש או התחקות אחרי אדם העלולים להטרידו, והשימוש בידיעה על ענייניו הפרטיים של אדם, או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה. הפרה אינה מחייבת הוכחת נזק ממוני: סעיף 29א מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי גם בלעדיה.

חובת הסודיות הבנקאית בנויה אחרת. אין בישראל חוק ייעודי שמעגן אותה, והיא נגזרת מן החוזה שבין הבנק ללקוח, מחובת תום הלב ומן הפסיקה. משמעותה פשוטה: המידע שהלקוח מסר לבנק נמסר למטרה אחת, ניהול הקשר הבנקאי, ולא לכל מטרה אחרת.

כשחוב עובר לגבייה, המידע הזה מתחיל לנוע. הוא יוצא ממערכות הבנק אל מנהל הגבייה, ממנו אל משרד עורכי הדין, ומשם אל חברות מסירה ואל תיק ההוצאה לפועל. כל תחנה כזו היא העברת מידע נפרדת, וכל אחת מהן צריכה הרשאה משלה בדין או בהסכמה. מספר טלפון שנאסף למטרה אחת אינו הופך בכך לכלי איתור; מסמך חשבון אינו הופך למסמך שאפשר למסור לידי שליח.

סעיף 13 לחוק מקנה לאדם זכות לעיין במידע שעליו המוחזק במאגר מידע. זו הזכות המעשית היחידה שבאמצעותה אדם יכול לברר מה נאסף עליו ומה נעשה בו. סירוב לבקשת עיון אינו רק סירוב נקודתי: הוא חוסם את הבדיקה עצמה, ומשאיר את מי שהמידע נוגע לו בלי יכולת לדעת מה קרה.

המדור בוחן את התנועה הזו מול המסמכים: מי החזיק את המידע, למי הוא הועבר, מכוח מה, ומה קרה כשהלקוח ביקש לעיין בו.

הכתבות במדור