תיק מזרחי טפחותתחקיר עצמאי
מדור

לשון הרע

מה נחשב פרסום לשון הרע, מי אחראי לו, ומה קורה כשעורך דין של משרד הגבייה משמיץ לקוח של בנק מזרחי טפחות בנוכחות נציג הבנק.

המסגרת המשפטית

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מגדיר לשון הרע כדבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות, לבזות אותו בשל מעשים או תכונות המיוחסים לו, או לפגוע במשרתו, בעסקו או במקצועו. ייחוס גניבה, נוכלות או עבריינות לאדם נמצא בליבת ההגדרה הזו.

הפרסום הוא תנאי, לא פרט טכני. לפי סעיף 2 לחוק, אמירה הופכת לפרסום כשהיא מגיעה לאדם זולת הנפגע. אותה אמירה עצמה, בארבע עיניים, אינה פרסום; בנוכחות צד שלישי, למשל נציג של הבנק הנושה, היא כן. זהו ההבדל שקובע אם קמה עילה.

לחוק שלוש הגנות מרכזיות. אמת בפרסום, המותנית בכך שבפרסום היה עניין ציבורי. פרסומים מותרים, החלים בין היתר על אמירות במסגרת דיון שיפוטי. והגנת תום הלב, המותנית בכך שהפרסום נעשה בנסיבות שהחוק מכיר בהן ושהמפרסם לא חרג מן הסביר באותן נסיבות.

סעיף 7א מאפשר לפסוק פיצוי בלי שהנפגע יוכיח נזק, ולהכפיל את הסכום כשהפרסום נעשה בכוונה לפגוע. הטעם ברור: פגיעה בשם טוב אינה נמדדת בקבלות.

הקשר של גבייה אינו הגנה בפני עצמו. עורך דין המייצג נושה פועל בתוך מסגרת מקצועית מחייבת, וכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין מחייבים אותו לנהוג בדרך ההולמת את המקצוע גם מול הצד שכנגד, ובוודאי בנוכחות לקוחו.

הכתבות במדור