ב־9 בינואר 2026 שלח לקוח של בנק מזרחי טפחות מייל לכתובת הממונה על הגנת הפרטיות בבנק, privacy@umtb.co.il. הוא ביקש לעיין במידע האישי שהבנק מחזיק עליו: תיק הגבייה של הלוואת הרכב, תיעוד שיחות, תכתובות, ודוח החקירה הכלכלית שנערכה עליו.
התשובה הגיעה ב־4 בפברואר 2026, בשעה 15:27. שלחה אותה עובדת בנק מזרחי טפחות, שחתימת המייל שלה מציגה אותה כמנהלת מדור מדידה ובקרה, החטיבה הקמעונאית, מרכז אשראי צרכני. בהעתק היו חמישה עובדים נוספים. כל הכתובות במייל הן כתובות של בנק מזרחי טפחות, בסיומת umtb.co.il.
המכתב המצורף נפתח במילים "בנק מזרחי טפחות בע"מ וחברת מזרחי טפחות ליסינג בע"מ". הוא נחתם בשם אחד בלבד: "מזרחי טפחות ליסינג בע"מ".
שלושה דברים סירבו למסור. "חקירה כלכלית: בקשתך נדחית". "דו"ח בדיקת רקע: בקשתך נדחית". "תכתובות פנימיות בין עורכי דין: בקשתך נדחית". הנימוק זהה בכולם: "מדובר במידע שהוחלף בין החברה לבין עורכי דינה", ולכן הוא "חוסה תחת חיסיון עו"ד לקוח" לפי סעיף 48(א) לפקודת הראיות.
על שיחות פנימיות נכתב: "אין ברשותנו מידע כמבוקש". לדברי הלקוח, לא נמסרו לו ההודעות שבהן אמרה לו עובדת בנק מזרחי טפחות שאין הלוואה על שמו.
שלושה שבועות קודם לכן, ב־13 בינואר 2026, ישב יניב פרלוב על דוכן העדים בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. כשנשאל אם בינואר 2024 קיבלה החברה חקירה פרטית על הלקוח, ענה: "לא מכיר".
בקצרה
- בקשת עיון במידע אישי שנשלחה לבנק מזרחי טפחות נענתה בידי עובדת הבנק, עם חמישה עובדי בנק בהעתק, בשם מזרחי טפחות ליסינג.
- דוח החקירה הכלכלית, דוח בדיקת הרקע והתכתובות עם עורכי הדין לא נמסרו, בטענת חיסיון עורך דין לקוח.
- בפסיקה נקבע שחיסיון עורך דין לקוח אינו חיסיון כללי, ושהעברת מסמך דרך עורך דין אינה הופכת אותו לחסוי.
- בדיון אמר עורך הדין של התיק שהחברה "בסך הכל שינתה את שמה". מי שהתייצב מטעם הזוכה העיד שהוא עובד בנק מזרחי טפחות.
חברה אחת, שני שמות, כתובת מייל אחת
בדיון ב־13 בינואר 2026 הסביר דותן צור עורך דין, בא כוח כונס הנכסים, מי הנושה. לפי הפרוטוקול, הוא אמר שהחברה שהלוותה ללקוח "לא חוסלה ולא פורקה, לא התמזגה", ושהיא "בסך הכל שינתה את שמה" מאיגוד ליסינג למזרחי טפחות ליסינג.
באותו פרוטוקול נרשם: "הזוכה (מזרחי טפחות ליסינג בע"מ): אין התייצבות". במקומה הופיע יניב פרלוב, המצהיר בבקשת הביצוע. כשנשאל אם הוא עובד של בנק מזרחי טפחות, ענה: "כן. זו חברת בת". הוא הוסיף שמשרדי החברה בלוד הם המשרדים הראשיים של הבנק.
ב־5 במרץ 2026 שלחה אותה עובדת בנק תשובה נוספת, הפעם עם שני עובדי בנק בהעתק. בתשובה נכתב: "חברת אגוד ליסינג בע"מ וחברת מזרחי טפחות ליסינג בע"מ הן אותה חברה". והתשובה נחתמה: "מזרחי טפחות ליסינג בע"מ, תיבת פניות הגנת הפרטיות".
כלומר, בהוצאה לפועל החברה מוצגת כגוף שלא התמזג עם אף אחד ורק החליף שם. מול הלקוח, את בקשות הפרטיות שלו מנהלים עובדי הבנק, מתיבות המייל של הבנק, באותה התכתבות.
מה הלקוח ביקש, ומה קיבל
לתשובה מ־4 בפברואר צורפו פרוטוקול, כרטסת, לוח תשלומים, התראה, מסרונים ותמצית תכתובות. את מה שנאסף על הלקוח מחוץ ליחסים איתו, חקירה כלכלית ובדיקת רקע, סירבו למסור.
התשובה מ־5 במרץ הלכה רחוק יותר. נכתב בה שהדרישות של הלקוח הן "מסע דייג", ושהן "שימוש לרעה ובחוסר תום לב בהליכי משפט ובזכויות משפטיות". נדרש מהלקוח להפנות כל בקשה נוספת למסמכים "באמצעות הערכאות המוסמכות". ונטען שהחוק אינו מאפשר לדעת את "שמות הפקידים המפעילים את המאגר".
על דוח החקירה נכתב שוב שהוא "חוסה תחת חיסיון עו"ד לקוח".
על מה חל חיסיון עורך דין לקוח
סעיף 48(א) לפקודת הראיות קובע שעורך דין אינו חייב למסור כראיה דברים ומסמכים שהוחלפו בינו לבין לקוחו, ושיש להם "קשר עניני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח". המטרה היא לאפשר ללקוח לדבר בחופשיות עם עורך הדין שלו.
חוק הגנת הפרטיות מכיר בכך. לפי הנוסח שהבנק עצמו ציטט, זכות העיון אינה מחייבת למסור מידע אישי "בניגוד לחסיון שנקבע לפי כל דין". השאלה היא אם החיסיון באמת חל על המסמך.
בית המשפט המחוזי בתל אביב, המחלקה הכלכלית, ענה על השאלה הזאת בהחלטה מ־14 בדצמבר 2016 (ת"צ 19158-12-14 זך נ' מסד (אחזקות) בע"מ). חברה סירבה לגלות מסמכים בטענה שהוחלפו בינה לבין עורכי דינה. בית המשפט דחה את הטענה.
ההחלטה קבעה שחיסיון עורך דין לקוח "אינו חיסיון כללי". מי שטוען לחיסיון צריך להראות, לגבי כל מסמך בנפרד, שעניינו שירות מקצועי ספציפי של עורך הדין, או שהוא הוכן לקראת הליך משפטי קיים או צפוי. ועוד נקבע שם: "עצם העובדה שהתנהלו הליכים שונים בין הצדדים או כי כאלה היו צפויים במהלך השנים, אינה פורשת רשת רחבה של חסינות".
בית המשפט הוסיף שמסמכים שהגיעו מגורמים שלישיים אינם הופכים לחסויים רק כי עברו דרך עורכי הדין. אחרת, כתב, לקוחות יוכלו להעביר כל מסמך דרך באי כוחם כדי שיחסה תחת החיסיון.
למה זה חשוב כאן
ההחלטה בעניין זך עסקה בגילוי מסמכים בתביעה, לא בבקשת עיון לפי חוק הגנת הפרטיות. העיקרון שבה הוא עיקרון של דיני החיסיון עצמם: החיסיון נבחן לפי מסמך, ולא לפי עצם קיומו של עורך דין בתמונה.
דוח חקירה כלכלית על אדם הוא מידע על האדם הזה: איפה הוא גר, מה הטלפונים שלו, מה הנכסים שלו. לדברי הלקוח, החקירה נערכה בינואר 2024. בקשת הביצוע במשכון הוגשה ביוני 2024. בתשובות לא נאמר מתי הוכן הדוח, מי הזמין אותו, ולקראת איזה הליך.
הנימוק שנכתב, "מידע שהוחלף בין החברה לבין עורכי דינה", הוא בדיוק סוג הנימוק שבית המשפט קבע שאינו מספיק לבדו. ממסמכים אלה עולה שהסירוב נשען על טענה גורפת ולא על בחינה של המסמך.
ויש עוד דבר שהתשובה מאשרת. אם הדוח "הוחלף בין החברה לבין עורכי דינה", הרי שהוא קיים, ושהוא עבר מהחברה למשרד עורכי הדין. בדיון, נציג החברה אמר שהוא "לא מכיר" אותו.
מי חתום, ומי אחראי
חוק הגנת הפרטיות מטיל את החובה להשיב לבקשת עיון על בעל השליטה במאגר המידע. כשהתשובה נשלחת מתיבות המייל של הבנק, בידי עובדי הבנק, ונחתמת בשם חברת הבת, הלקוח אינו יודע במאגר של מי המידע שלו נמצא. זו בדיוק השאלה שהוא שאל במכתבו מ־6 במרץ 2026, ועליה לא ניתנה תשובה.
קראו גם: סודיות בנקאית: לאן הגיע המידע האישי שמסרתם לבנק מזרחי טפחות? · פרסום לשון הרע בנוכחות נציג הבנק: האם בנק מזרחי טפחות אחראי לדברי דותן צור עורך דין? · הלוואה לרכב מזרחי טפחות ליסינג?
מה הכתבה אינה קובעת
הכתבה אינה קובעת שדוח החקירה אינו חסוי. רק בית משפט שיעיין בדוח יוכל להכריע בכך. ההחלטה בעניין זך ניתנה בערכאה אחת ובהליך מסוג אחר. ההודעות על כך שאין הלוואה על שם הלקוח מתוארות לפי דבריו.
שאלות לבנק מזרחי טפחות
- מי בעל השליטה במאגר המידע שבו נמצא המידע האישי של הלקוח: הבנק או מזרחי טפחות ליסינג?
- מדוע עובדי הבנק משיבים לבקשות פרטיות בשם חברת הבת?
- מתי הוכן דוח החקירה הכלכלית, מי הזמין אותו, ולקראת איזה הליך?
- האם נבחן כל מסמך בנפרד לפני שנקבע שהוא חסוי?
- היכן ההודעות שבהן נאמר ללקוח שאין הלוואה על שמו?
הכתבה מבוססת על בקשת העיון מ־9 בינואר 2026, על תשובות הבנק מ־4 בפברואר ומ־5 במרץ 2026, על מכתב הלקוח מ־6 במרץ 2026 ועל פרוטוקול הדיון מ־13 בינואר 2026 בתיק 515509-06-24, הוצאה לפועל לשכת חיפה. שמות העובדים וכתובות המייל שלהם אינם מתפרסמים. תגובת הבנק תפורסם אם תתקבל.
שאלות נפוצות על זכות עיון במידע אישי
מהי זכות עיון במידע אישי?
לפי סעיף 13 לחוק הגנת הפרטיות, כל אדם זכאי לעיין במידע האישי שעליו המוחזק במאגר מידע. הבקשה מוגשת לבעל השליטה במאגר, למשל לבנק, והתקנות קובעות לו מועד לתשובה.
על מה חל חיסיון עורך דין לקוח?
לפי סעיף 48(א) לפקודת הראיות, החיסיון חל על דברים ומסמכים שהוחלפו בין עורך דין ללקוחו ויש להם קשר ענייני לשירות המקצועי שעורך הדין נותן ללקוח. בפסיקה נקבע שזה אינו חיסיון כללי, ושצריך לבחון כל מסמך בנפרד.
האם מסמך הופך לחסוי כי הועבר לעורך דין?
לא. בית המשפט המחוזי בתל אביב קבע בהחלטה מ־14 בדצמבר 2016 שעצם העברת מסמכים דרך באי הכוח של חברה אינו הופך אותם באופן אוטומטי לחסויים.
האם בנק רשאי לסרב לבקשת עיון כי מתנהל הליך משפטי?
חוק הגנת הפרטיות מכיר בחריגים לזכות העיון, ובהם מידע שגילויו מנוגד לחיסיון לפי דין. קיומו של הליך משפטי בין הצדדים אינו מופיע בחוק כסיבה כללית לסירוב. בפסיקה נקבע שהליכים בין צדדים אינם פורשים רשת רחבה של חסינות על כל המסמכים.
מה עושים אם הבנק סירב לבקשת עיון במידע?
אפשר להגיש תלונה לרשות להגנת הפרטיות ולפנות לבית משפט השלום בערעור על הסירוב, לפי תקנות הגנת הפרטיות. כדאי לשמור את הבקשה, את התשובה ואת שמות מי שחתמו עליה.