תיק מזרחי טפחותתחקיר עצמאי
⌕ חיפוש
אודות הבנק · הספר, 1916

הספר של הרמן שטרוק, 1916. חלק 4: לידה, גרודנו וביאליסטוק (טקסטים 28 עד 39)

חלק 4 מתוך 6 בתרגום המלא לעברית. הטקסטים של הרברט אוילנברג שלצד הרישומים של הרמן שטרוק, עמודים 68 עד 90 בקובץ ה-PDF.

12 בנובמבר 202612 טקסטים
לקריאה ↓

בחלק זה

28. כיכר השוק בלידה

Marktplatz in Lida · עמוד 68 · הטקסט: הרברט אוילנברג

"כיכרות שוק היו מאז ומעולם מרעה לעיניו של צייר", נאמר כבר אצל סופר מימי הביניים. בעקבות זאת נעמד הרשם שלנו מול הכיכר הזאת בלידה, ולכד בכמה קווים את ההמון הרוחש, המתרוצץ שם מדי יום הלוך ושוב בין הבתים הנמוכים והדוכנים. פיסת חיים נלכדה בכך על הנייר, כזו שאנחנו רואים מדי יום חולפת על פנינו מנקודה כלשהי בערים ובעיירות הפולניות.

כמקל בקן נמלים נכנסה המלחמה אל היישובים האלה וערבלה הכול. ועדיין מכירים האנשים המתרוצצים שם רק דאגה אחת, רק שאלה אחת: מתי תסתיים המלחמה? כמעט אפשר עוד להבחין בכך בדמויות שברישום הזה, בציפייה ובחרדה היומיומיות. "הידד! החיים!" קרקר לילינקרון, כשעלה בידו ללכוד דמות כזאת של הקיום.

29. פולני זקן

Alter Pole · עמוד 70 · הטקסט: הרברט אוילנברג

זה ערמומי, אחד שמהרהר בשאלה הפולנית ובלי ספק כבר פתר אותה בינו לבין עצמו. הוא מכיר את העבר בדיוק רב, ויודע שנפוליאון היה עושה את עצמו מלך פולין, אילולא הדיח אותו קונגרס וינה. כל מלחמות העולם בכלל התנהלו רק על פולין. הקיסרית יקטרינה, כיוון שנאלצה לדחות את חיזוריו של פרידריך הגדול, השליכה לו כנחמה את המחוזות הפרוסיים של פולין. מתוך השתתפות ואצילות נפש טהורות. הזרים תמיד היו נדיבים על חשבון פולין. זה יהיה סוף השיר גם הפעם.

זו תפיסת ההיסטוריה שלו, ואין להזיזו ממנה. הרוסים ניסו לשווא להמיר אותו בבית הספר לדעה אחרת, כשהטילו את כל האשמה על הפרוסים. אי אפשר לעבוד עליו. "מי ששוכב באמצע, הוא הניזוק!" הוא חושב. טהורים כמלאכים וכילדים, כפי שרחצו עצמם הרוסים במניפסט הידוע לשמצה של ניקולאי ניקולאייביץ', הם לא היו מעולם. די לבטא את המילה "אוכראנה", "המשטרה החשאית", וכל אחד בפולין יודע במה מדובר.

עכשיו, כשמצבו של הצאר, האב הקטן, רע, אין הוא רוצה להסתכסך עם איש, אפילו לא עם "יהודיו היקרים", שהרי שנים ביקשו להשמיד אותם בפוגרומים, כמו פעם את הנוצרים הראשונים ברומא בידי חיות הזירה. "כשמגיעים לרוסי אל העור, הוא נעשה רך", חושב הזקן בערמומיות, מושך במקטרתו הקרה, מביט בכוס התה הריקה שלו ומזמזם לעצמו משהו. בשקט גמור, שאיש מלבדו לא יבין: "Jeszcze Polska nie zginęła! עוד לא אבדה פולין!"

30. בית כנסת מעץ בגרודנו

Holzsynagoge in Grodno · עמוד 72 · הטקסט: הרברט אוילנברג

האם אינו נראה כבית תה סיני, מבנה העץ הזה עם הגג המעוקל, המונח כשלושה כובעים זה על גבי זה? זה בית הכנסת הישן שעל הרמה מעבר לגרודנו, שכמותו רואים רבים בארץ הזאת, והם דומים זה לזה כאחי יוסף. בין הבתים הנמוכים והמלוכלכים הניצבים שם למעלה, ונהנים מדי יום, כקבצנים בשער המלאכים ברומא, מאחד ממראות הערים היפים ביותר, הוא מזדקר רציני ומכובד כרב זקן אל העולם הסובב אותו. כולו בזרותו ובהדרו העשוי עץ.

31. מבט על גרודנו עם הגשר המפוצץ

Blick auf Grodno mit gesprengter Brücke · עמוד 74 · הטקסט: הרברט אוילנברג

זה המבט על גרודנו הנשקף מבית הכנסת מעץ שצייר האמן. עמוק מתחתינו מתפתל הניימן החום, המוזל של פולין, בין הרמות והגבעות. גשר העץ שם לרגלינו, המכונה "הגרמני", שחיילי ההנדסה שלנו הקימו בימים אחדים, מחבר את גרודנו עם פרווריה הכפריים, ובלי הרף רוכבים, נוסעים והולכים עליו. לידו מזדקרים באוויר השרידים העצומים של גשר הברזל שפוצצו הרוסים, כקולוסוס המבוקע של ממלכת הצאר.

ומנגד זוהרת גרודנו עצמה, עם כנסיותיה הרבות ומגדליה הססגוניים, במיקום בלתי נשכח. מה כתב אוגוסט החזק, מטירתו שם משמאל על ההר, אל פטר הגדול, שהעיר הזאת, שהוצעה כמקום מפגש, לא נראתה לו יפה דיה? "בוא בלי חשש, mon cher cousin. גרודנו היא עיר שיכולה, כמו פולנייה, להיראות היטב ליד כל הנשים האחרות!"

32. הכניסה לפארק בגרודנו

Parkeingang in Grodno · עמוד 76 · הטקסט: הרברט אוילנברג

היכנסו! גם כאן גרים אלים. לא אולימפיים קלסיים עירומים. אלא מפודרים ועטורי סרטים. אוגוסט החזק, יופיטר בארוקי, עבר פעמים רבות בשער הזה, כשהוא מברך בהרמת עיניים מלכותית את הספינקסים שמעל ראשו. "Bon jour, mes dames! האם תוכלו לגלות לי מאין אוכל להשיג מסים חדשים? מסקסוניה או מפולין? כאלה שיסבו לי כמה שיותר תענוגות, ולנתיניי כמה שפחות דאגה. שיאמרו פעם בפולין: בימי מלך סקסוניה רווח הפתגם 'שתה, אכול והרחב את החגורה!'"

וכשאחרי מאות שנים עוד ייסע אחד מבני ארצי, מהאלבה, באזורים האלה, יחשוב אולי בחיוך של הנאה: "הנה לכם. כל מה שיפה כאן, המלך שלנו הקים."

33. מנזר נזירות בגרודנו

Nonnenkloster in Grodno · עמוד 78 · הטקסט: הרברט אוילנברג

אחד ממנזרי הנזירות הרבים מספור של רוסיה. חבוי בין עצים הוא שוכן. אחיות צעירות ונלהבות התפללו שם. לחייהן החיוורות להטו מאהבה למושיענו, ושפתיהן העדינות אמרו בלי הרף: "Gospodi, Gospodi pomilui! אדון, אדון, רחם עלינו!" ונזירות זקנות וקנאיות, כמו אחותו הקודרת של טולסטוי, שאליה יצא כשהגיעה שעתו למות, שכנו שם ונהגו ביד קשה בנשמות שהופקדו בידיהן.

עכשיו, כשהעולם נעשה בית פצועים, שוכבים שם חולים, גוססים, שמבטיהם ננעצים בתמונות הקדושים הזרות והנשכחות שבגומחות ומעל הדלתות. כמו בכוכבים, שאליהם הם מתקרבים במותם.

34. כנסיית בארוק בגרודנו

Barockkirche in Grodno · עמוד 80 · הטקסט: הרברט אוילנברג

לילה בכיכר המצעדים בגרודנו. הקתדרלה הרוסית ישנה כמרמיטה, או ככומר רוסי שאכל לשובע. בחלום מתנגשות כיפותיה הכחולות ומצלצלות: "טיאנג! טינג! טינג!" צלצול פעמונים רוסי שאבד.

אבל לפני כנסיית הבארוק הקתולית הבהירה, שמגדליה מטפסים אל השמים השחורים, מתעוררים חיים. שני אבות ישועים, בלבוש הישן של מסדרם מהמאה השבע עשרה, חומקים מהשער. הם מצטלבים לפני הדלת. "אמרו לאפיפיור: מוטב שהכוכבים שם למעלה יקרסו, משפולני ינטוש את אמונתו!" לוחש האחד. "רומא שומעת אתכם, בניה הנאמנים ביותר!" עונה האחר, בשקט עוד יותר.

35. מבט על גרודנו

Blick auf Grodno · עמוד 82 · הטקסט: הרברט אוילנברג

כמה כנסיות יש בגרודנו? מה אומר על כך הלקסיקון? נפתח אותו! פלך גרודנו! העיר גרודנו! נכון! הנה כתוב: 6 כנסיות יווניות-קתוליות ו-2 מנזרים אורתודוקסיים, 5 כנסיות רומיות-קתוליות, גם הן עם 2 מנזרים, כנסייה לותרנית אחת, 2 בתי כנסת, 28 בתי תפילה. יחד 46 בתי אלוהים לעיר שהיו בה לפנים 55,000 תושבים.

הרישום של הרמן שטרוק (האמן עמד למטה ליד הממל והביט מעל צמרות העצים למעלה אל העיר) מראה בעיקר את קתדרלת סופיה הרוסית. בכיפות הבצל הכחולות שלה, הזוהרות באופן דמיוני כקובלט בייחוד בדמדומי ערב חורף, כשהמזחלות מצלצלות על השלג, היא מביטה מעל כיכר המצעדים של גרודנו אל כנסיית הקהילה הפולנית. בחוצפה, כרוסי אמיתי, היא מתנפחת, למרות היותה חדשה, מול כנסיית הקהילה הבארוקית הישנה, שנבנתה כבר ב-1610, ושעכשיו, כשהצלצול הרוסי נדם, שבה ומולכת במגדליה חסרי הפעמונים מעל העיר הפולנית שהייתה פעם גאה כל כך.

גרודנו הייתה מקום קבורתה של עצמאות ממלכת היגלונים. כאן התרחשה החלוקה השנייה של פולין. כאן ויתר על כיסאו המלך המוכתר האחרון, סטניסלב פוניאטובסקי. מאז לבשה הממל, שזרמה פעם ירוקה כעלוות הלבנה במאי, כך מספרים הפולנים, שמלת אבל אפורה-חומה, וגליה בוכים כשהם זורמים על פני הטירה הישנה של גרודנו.

36. חנות קטנה בגרודנו

Kramladen in Grodno · עמוד 84 · הטקסט: הרברט אוילנברג

ממה חיים בעצם אנשים כאלה? לעולם אין רואים אותם מוכרים דבר. הם גם אינם מעלים על פניהם ולו הבעה קלה שבקלות, כאילו יש להם חשק לכך, או כאילו רצו לעורר בנו מצב רוח לכך. זעופים והפוכים הם עומדים בחנות הקטנה שלהם מאחורי הדלפק, רוכלים קטנים כאלה, כמו האישה הזאת מגרודנו שכאן.

במשחת עגלות היא סוחרת, ובשומנים ובמשחת נעליים. וסבון שחור "החזיקה" לפני המלחמה, כשהקילו עוד עלה 40 קופיקות, במקום ארבעה רובלים שהיה עולה היום, אילו אפשר היה בכלל להשיגו. קודם, כשהעסק הלך טוב (אצל האנשים האלה תמיד היה קודם הכול טוב יותר), ניסתה פעם להוסיף לסחורת המשחות מסחר בממתקים. בשביל הילדים הקטנים, שאהבה לראות נכנסים לחנותה. אבל לשם כך היה עליה לרחוץ את ידיה לעתים קרובות מדי. זה לא היה נוח לה. לכן ויתרה על כך.

ועוד חוויה אחת הייתה לה בעסק שלה: יום אחד נכנס אליה קצין רוסי, בלי שום אי נוחות, כאילו הדוכן שלה נמצא בסובורנאיה או ברחוב הרוזן מוראביוב, וביקש אצלה "מי קלן". הוא היה שיכור כלוט, כפי שאפשר לשער. אבל הוא ביקש זאת אצלה. זה היה ונשאר בשבילה מאורע.

היא יודעת שהעסק שלה אינו הנקי ביותר, ולפעמים היא מתביישת בכך, כשהיא רואה אנשים רחוצים זה עתה. אבל מה תעשה! הרי אינה יכולה לסחור בתחרת בריסל. וכך היא ממשיכה לעמוד בתוך הערבוביה המלוכלכת והשמנונית של חנות המשחות שלה, שבה המשקולות נדבקות למאזניים כשהיא שוקלת משהו. מדי פעם היא שולפת חתיכת סמרטוט מאחת התיבות ומנגבת בה את אצבעותיה. למרבה הצער היא אוהבת להשתמש באותו בד גם לאפה.

באור-צל הרמברנדטי של החנות הקטנה שלה, המקסים במבט ראשון אפילו את מי שאינו בקי באמנות הציור, היא מסתובבת מבוקר עד ערב. אחר כך, כשהכול סביבה נעשה שחור כמשחת נעליים, היא זוחלת לפינה כלשהי לנוח. זה עולמך! זה נקרא עולם!

37. ליד המנזר הפרנציסקני

Am Franziskanerkloster · עמוד 86 · הטקסט: הרברט אוילנברג

למה אתה מחכה, אב זקן, על האבן הקשה לפני המנזר הפרנציסקני? לאהבה שאמורה לצאת משם, ולרחמים? ליד רכה וטובה, שתושט אליך החוצה עם צלחת מלאה תפוחי אדמה או שיירים, כפי שמגישים לכלב? או למטבע נחושת של קופיקה, או למטבע בהיר של חמישה פפניג, כאלה שעוברים כאן עכשיו מיד ליד?

חכה לך! אולי ייצא אליך זה שעל שמו נקרא המנזר הזה: פרנציסקוס הקדוש מאסיזי, שכינה את החיות אחיו ואת הפרחים אחיותיו, שהטיף לשלום ולממלכת האהבה עלי אדמות. הוא ייפול לפניך ויקים אותך ויברך אותך בחופן עפר, שיהפוך לזהב בין אצבעותיו. ופיו המבורך יברך אותך: "קבצן! מלך!"

אבל אינך מאמין בכך. אתה מנענע בייאוש את ראשך וממשיך לחכות. למה? לשום דבר.

38. על הממל בגרודנו

An der Memel in Grodno · עמוד 88 · הטקסט: הרברט אוילנברג

כשמבקרים בגרודנו בפעם הראשונה, אין מבינים היטב את השליט הפולני, שכאשר נסע מוורשה לווילנה היה שוהה ימים בגרודנו, וכשנאלץ לבסוף לעזוב אותה כדי להמשיך למלוך, הכריז תמיד שהוא משאיר מאחוריו חתיכה מלבו. אבל כשמגיעים לגרודנו בפעם השנייה, כבר מבינים אותו טוב יותר. ואם נמצאים שם אפילו בפעם השלישית, מדברים ומרגישים בדיוק כמו אותו מלך פולין.

קסם מיוחד מרחף סביב גבעות גרודנו, שלדברי לשונות רעות נוצרו לאט, במהלך מאות השנים, מפסולת העיר. ייתכן! חושבים, כששטים כמו הספן הזה בסירה קטנה על הממל, לרגלי גרודנו. אבל האם העולם כולו אינו יצירה של התהוות וריקבון, המתחלפת כנשימה בפיו של עליון? והאם הארץ אינה רק גרגר אבק של הנצח, ופסולת של שמש גדולה יותר?

ותענוגות ההשמדה, שהמלחמה הזאת נתנה לנו לטעום כמו שום דבר לפניה, אוחזים בנו מול העיר הבנויה לגובה, שחולפת על פנינו, תערובת מוזרה של לכלוך ויופי. כמו שאנחנו חולפים על פניה!

39. כיכר השוק בביאליסטוק

Marktplatz in Bialystok · עמוד 90 · הטקסט: הרברט אוילנברג

סמל נפלא של ביאליסטוק! אתה, מגדל השעון הישן, עם ראש הבצל הנעים שלך, מנחושת מכוסה ירוקת, שכמה חוטים תלויים ממנו. האם זו "תחנת אלחוט", מתקן חדיש שקישטו אותך בו, בית ישן? לאות שלמרות שנותיך גם עליך עוד להתייגע, ולעמוד, כמו כל אחד בימינו, על משמרתך ולמלא תפקיד?

הו לא, אלה חוטים עתיקים מאוד, שנועדו לאותות אש, מכוסי פטינה בדיוק כמו ראשך מכוסה האזוב, והם מציינים אותך כיבלת, או כגידול אחר שהזקנה מעטרת אותנו בו בלי שנרצה. אבל אינך מוטרד מכך. כמו קודם אתה משמיע, כעובד ותיק שאפשר לסמוך עליו בלב שלם, בקול רם והחלטי את פקודותיך: צלצולי הפעמון, שבהם אתה מחלק כאן את הזמן.

כדי שהעסוק למטה בשוק ימשיך להזדרז, והחולם בפינת הרחוב ימשיך להרהר לשמע הבס העמוק של קול הארד שלך, הדומה לשירת כמרים רוסים: "מי שהזמן בעיניו כנצח, והנצח כזמן הזה, משוחרר מכל סבל!"

המשך הספר

הספר יצא ב-1916 וזכויות היוצרים בו פקעו: שטרוק נפטר ב-1944 ואוילנברג ב-1949. מספרי העמודים הם מספרי העמודים בקובץ ה-PDF. בינה מלאכותית סייעה בתרגום, והוא טרם עבר הגהה של קורא גרמנית. הספר המקורי להורדה, PDF.