שלושה עשר מיליון וחצי שקלים. זה מענק הפרישה שאישר דירקטוריון בנק המזרחי למנכ"ל היוצא, ויקטור מדינה, באפריל 2004, לפי הדיווחים בגלובס ובוואלה באותה תקופה.
הכתבה הזאת עוסקת בכסף אחר: פיקדונות של לקוחות הבנק שבעליהם היו באירופה בתחילת מלחמת העולם השנייה. כל הציטוטים כאן לקוחים מדוח ממצאי הבדיקה בבנק המזרחי המאוחד, שהכין משרד רואי החשבון כספי את כספי ושות' עבור ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה, ומהמכתבים המקוריים שנסרקו כנספחים לדוח.
בקצרה
- 24 באוקטובר 1939: כ-4,000 לא"י "שבעלי הפקדונות נמצאים בפולין ולא צריכים לקחת אותם בחשבון".
- 29 באוקטובר 1939: 28,000 לא"י מסומנים "אין תובעים", כי "המפקידים אינם יכולים לתבוע את פקדונותיהם כעת בהיותם בחו"ל".
- 13 בדצמבר 1940: במכתב למפקח על הבנקים, 1,596 לא"י "של חשבונות שבעליהם מתו".
- 2001: לבודקים נאמר ש"לבנק אין כלל חומר הנוגע לבדיקה".
1939: "לא צריכים לקחת אותם בחשבון"
בסוף אוגוסט 1939 עבר על הבנקים בארץ גל משיכות. בנק המזרחי דיווח באותם שבועות להנהלה המרכזית של בנק אנגלו-פלשתינה כמה כסף צפוי להימשך ממנו. שני מכתבים מהתקופה הזאת מופיעים כנספחים לדוח, בסריקה של המקור.
24 באוקטובר 1939. המכתב חתום בידי וילי דוד, המנהל בפועל של הבנק. בסעיף על מועדי הפירעון של הפיקדונות בתל אביב נכתב: "מהפקדונות האלה שצריכים להשתלם עד סוף 1939 יש בערך כ-4000 לא"י שבעלי הפקדונות נמצאים בפולין ולא צריכים לקחת אותם בחשבון."
29 באוקטובר 1939. המכתב של סניף תל אביב חתום בידי ד"ר צ. פנקס. בטבלה סומנו ב-x ארבע שורות של "אין תובעים": בירושלים 4,000 לא"י בעובר ושב ו-2,000 בפיקדונות, ובתל אביב 15,000 בעובר ושב ו-7,000 בפיקדונות. יחד 28,000 לא"י. ליד ה-x נכתבה הערה: "המפקידים אינם יכולים לתבוע את פקדונותיהם כעת בהיותם בחו"ל או שאין לשער שיתבעו אותם מסיבות אחרות".
לפי הדוח, למכתב צורפו רשומות מפורטות של סניף תל אביב, ובהן מספרי חשבונות, שמות בעלי החשבונות וסכומי הפיקדונות.
1940: "שבעליהם בחו"ל, נפטרו"
בפרוטוקול ישיבת ועד ההנהלה מ-16 באוגוסט 1940 נכתב על "סכומים שבעליהם בחו"ל, נפטרו או חשבונות בלי תנועה". ברשימה מ-28 ביוני 1940 מופיעה שורה של "חשבונות שבעליהם בחו"ל נפטרו או שאין בהם תנועה זמן רב", בסכום של 22,200 לא"י.
ב-13 בדצמבר 1940 כתב הבנק למפקח על הבנקים במשרדי הממשלה בירושלים, ופירט חשבונות שלא צפוי שיידרשו. שלושה סעיפים מתוך המכתב:
- 5,938 לא"י בחשבונות "שלא היתה בהם כל תנועה" מתחילת 1939.
- 1,596 לא"י "של חשבונות שבעליהם מתו".
- 17,269 לא"י "של חשבונות שבעליהם נמצאים, עד כמה שידוע לנו, בחוץ לארץ". ומהם, לפי המכתב, "שייך חלק ניכר לרוסיה שלא יכל להידרש בנקל בזמן הזה".
הבודקים כתבו שמהדיווחים האלה עולה כי הנהלת הבנק ידעה בבירור שחלק מהמפקידים הם תושבי חוץ, בכלל זה ממדינות כיבוש. עוד כתבו שהכרזה של בנק על פיקדונות שלא יידרשו "היא למעשה הכרזה על כך שכספי הלקוחות הללו הפכו לכסף של הבנק".
2001: "לבנק אין כלל חומר"
הבודקים ציינו בדוח: "בישיבה הראשונה עם הנהלת הבנק נטען בפנינו כי לבנק אין כלל חומר הנוגע לבדיקה וכי לא נצליח למצוא דבר במהלך בדיקתנו".
גמלאי, לשעבר עובד בכיר בבנק, מסר לבודקים "כי לבנק כלל לא היו לקוחות מאירופה". הבודקים הוסיפו שהם מצאו ספרי חשבונות שבעליהם התגוררו בחוץ לארץ.
בסופו של דבר נמצאו ספרי חשבונות כרוכים מקוריים, כרטיסי דוגמת חתימה מסוף שנות השלושים ועד סוף שנות הארבעים, ופרוטוקולים של ישיבות הדירקטוריון. על המסמכים שאבדו ועל ההסדר של 2012 כתבנו בכתבה על המסמכים שאבדו.
מה אנחנו לא יודעים
המכתבים מ-1939 נכתבו כדי לחשב כמה מזומנים להחזיק בזמן גל המשיכות. "לא צריכים לקחת אותם בחשבון" פירושו שלא היה צפוי שהמפקידים האלה ימשכו את כספם. מה קרה לכל אחד מהחשבונות האלה אחר כך, המסמכים לא מספרים. הבנק חלק על ממצאי הוועדה, ולא הודה בחבות.
המסמכים
- המכתבים המקוריים מ-1939 ומ-1940, נספחים 4א, 4ב, 4ג ו-4ז לדוח (PDF)
- נספח 3 לדוח ועדת החקירה: בדיקת בנק המזרחי, עמודים נבחרים (PDF)
הכתבה מבוססת על דוח ועדת החקירה הפרלמנטרית ועל המכתבים המקוריים שנסרקו כנספחים לו. הציטוטים מועתקים מהמסמכים בכתיב המקורי. זו אינה חוות דעת משפטית.