בנק שמקבל כסף של מפקיד מקבל איתו חובה: לשמור עליו ולהחזיר אותו למי שזכאי לו. חובת האמון הזו אינה נעלמת כשהמפקיד אינו יכול לבוא ולדרוש. היא נבחנת דווקא אז.
הכסף שהגיע מגרמניה
לפי נספח 2 לדוח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבה של נכסי נספי השואה (עמודים 11 ו-12), המסלול הרגיל של הסכם ההעברה עם גרמניה הנאצית עבר דרך בנק הטמפלרים הגרמני ובנק אנגלו-פלשתינה. אבל הבודקים כתבו: "מצאנו מקרים של העברת כספים לא דרך בנק הטמפלרים ואפ"ב אלא במישרין מ-PALTRO לבנקים אחרים: בנק המזרחי, בנק ברקליס, בנק יפת ובנק הפועלים". PALTRO היה הגוף בברלין שהפעיל את ההעברה מהצד הגרמני. מספר המקרים והסכומים לא פורטו.
הפיקדונות "שלא יידרשו"
נספח 3 לאותו דוח מביא את מכתבי הנהלת בנק המזרחי מ-1939 ו-1940. ליד פיקדונות בסך 28,000 לא"י נכתב: "המפקידים אינם יכולים לתבוע את פקדונותיהם כעת בהיותם בחו"ל או שאין לשער שיתבעו אותם מסיבות אחרות". במסמך מאמצע 1940, על החוב האמיתי של הבנק: "מזה ליהודי גרמניה, פולניה ובלגיה". לפי הבודקים אלה "צווים שהבנק לא מילא אותם".
אשראי על חשבון המפקידים
רואי החשבון של הוועדה כתבו שלדעתם הדיווחים נועדו "לשם קבלת אשראי בנקאי מוגדל מבנק אנגלו-פלשתינה", ושהכרזה כזו היא למעשה הכרזה "על כך שכספי הלקוחות הללו הפכו לכסף של הבנק בקופת הבנק". במילים אחרות, לפי הבודקים: הבנק ביקש הלוואה גדולה יותר על סמך כספם של מפקידים שלא יוכלו לחזור ולדרוש אותו.
ב-2005 קבעה הוועדה שעל בנק המזרחי להשיב 12.9 מיליון ש"ח. ב-2012 שילם בנק מזרחי טפחות 9.5 מיליון ש"ח בהסכם פשרה, בלי להודות בחבות.
הסיפור המלא, כולל בנק הטמפלרים שעל בניינו ביפו הונפו דגלי צלב קרס ב-1936, מתפרסם בכתבה בנק מזרחי טפחות והטמפלרים הגרמנים: מה שביניהם.
מסמכי המקור
- נספח 2 לדוח ועדת החקירה, הבדיקה בבנק הפועלים, עמודים 11 ו-12 (PDF)
- נספח 3 לדוח ועדת החקירה, ממצאי הבדיקה בבנק המזרחי המאוחד, עמודים 8 ו-9 (PDF)
- mizrahi-tefahot-v-yagudin.org
על הכתבה: הכתבה מבוססת על נספחים 2 ו-3 לדוח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבה של נכסי נספי השואה, ועל דיווחי TheMarker מ-2005 והודעת הבנק מ-2012. הציטוטים מובאים כלשונם. הכתבה נכתבה בסיוע בינה מלאכותית על בסיס המסמכים.