כשאיש לא בא לבקש את הכסף, הבנק הוא היחיד שיודע שהוא שם. כאן נבחנת חובת האמון של בנק באמת: לא מול לקוח שמתווכח, אלא מול חשבון שאיש לא שואל עליו. המסגרת המשפטית מוצגת בדף המדור.
כל הציטוטים בכתבה לקוחים מנספח 3 לדוח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה: "ממצאי הבדיקה בבנק המזרחי המאוחד בע"מ", שערך משרד רואי החשבון כספי את כספי ושות' בין דצמבר 2001 ליולי 2003.
בקצרה
- לחשבון ביתרת זכות לא היה בבנק נוהל סגירה. חשבון "ביתרת חובה זעומה" שלא הייתה בו תנועה של הלקוח 10 שנים, נסגר ביוזמת הסניף.
- "הבנק לא שילם כנראה ריבית בחשבונות ללא תנועה, ולעומת זאת חייב אותם בעמלות".
- לפי הבודקים, העמלות שחקו חשבונות בזכות והפכו אותם לחשבונות בחובה, ואלה נסגרו.
- מכרטיסי החשבונות בירושלים, בתל אביב ובחיפה הרכיבו הבודקים מאגר של כ-8,475 רשומות.
- 136 בעלי מניות שילמו עבור מניות שלא הוקצו להם, והכסף "ככל הנראה לא הוחזר".
איך חשבון בזכות הופך לחשבון בחובה
הבודקים מצאו שבבנק "לא קיים נוהל לסגירת חשבונות ביתרת זכות". על הנייר, כסף של לקוח נשאר שלו גם אחרי שנים בלי תנועה. לעומת זאת, "חשבונות ביתרת חובה זעומה, שלא היתה בהם תנועה יזומה מצד הלקוח במשך 10 שנים, ייסגרו בסניף".
את תנאי הריבית לא קבעה ההנהלה: "כל מנהל סניף קבע בעצמו את תנאי חשבון פלוני". ומכאן הממצא המרכזי: "הבנק לא שילם כנראה ריבית בחשבונות ללא תנועה, ולעומת זאת חייב אותם בעמלות. הסקנו מכך כי חיוב תקופתי בעמלות בנקאיות ובדמי ניהול חשבון גרם לשחיקתם של חשבונות רבים שיתרתם היתה בזכות ואף להפיכתם לחשבונות בחובה. שנים מספר לאחר מכן נסגרו חשבונות אלה ביוזמת הנהלת הסניף".
במילים פשוטות: הכלל שלא סוגרים חשבון בזכות לא הגן על החשבון. העמלות הפכו אותו לחשבון בחובה, ולחשבון בחובה כבר היה נוהל סגירה.
8,475 רשומות
בעקבות הממצא הרחיבו הבודקים את הבדיקה לכרטיסי החשבונות בסניפים המרכזיים בירושלים, בתל אביב ובחיפה, משנות החמישים ועד מחשוב הסניפים. הם סיווגו כרלוונטי גם "חשבון שהיתה בו יתרת פתיחה ותנועה אחת, שהביאה את היתרה בחשבון לאפס", "בהנחה כי תנועה זו היתה יזומה על ידי הבנק והיא מעידה על סגירת החשבון בשל חוסר תנועה". המאגר שהרכיבו מכיל כ-8,475 רשומות.
הדוח עצמו מסייג: "אין שלמות ורציפות בכרטיסי החשבון משום שלא היה נוהל שמירה". על המסמכים שאבדו כתבנו בכתבה נפרדת.
136 בעלי מניות ששילמו ולא קיבלו מניות
לפי הדוח, "חלק מבעלי המניות, שרכשו את מניותיהם בחוץ לארץ, פתחו בבנק גם חשבון והפקידו בו כספים מטעמים ציוניים". הבודקים מצאו "136 בעלי מניות ששילמו עבור זכויות למניות שטרם הוקצו להם".
מה קרה לכסף, לפי סיכום הדוח: "כאשר לא דרשו המשלמים את כספם, נסגרו הכספים בחשבונות מרכזים וככל הנראה לא הוחזרו למשלמים".
גם את הדיבידנדים אי אפשר לשחזר. המסמכים שהועברו לרשם החברות עד שנות השמונים "נשרפו, ולכן לא ניתן לשחזר את חלוקת הדיבידנדים וההטבות". הבודקים כתבו שיש "לשקול את סוגיית שיפוי בעלי המניות בדרך אחרת".
הכספות
על הכספות קיבלו הבודקים שתי גרסאות. מנהל המחלקה המשפטית של הבנק מסר שכל סניף שפתח כספת הודיע על כך לאפוטרופוס הכללי ושמר את התכולה אצלו. קצין הביטחון הראשי מסר שקודמו בתפקיד ריכז את תכולת הכספות שנפרצו והעביר אותה לסניף הראשי בתל אביב. בסיכום כתבו הבודקים: "ייתכן כי מנהלי הסניפים דאז פינו את הכספות שהיו אצלם ללא תנועה ותפסו מקום, וזאת ללא רישום נאות".
מה זה אומר על חובת האמון
כשהלקוח לא בא, רק הבנק יודע שיש כסף בחשבון, רק הבנק מחליט אם לזכות אותו בריבית, ורק הבנק מחייב אותו בעמלות. לפי ממצאי הבודקים בבנק המזרחי, שתי ההחלטות האלה פעלו לאותו כיוון: ריבית לא שולמה, עמלות נגבו, והחשבון נסגר.
מה אנחנו לא יודעים
הבודקים כתבו "כנראה". זו מסקנה מכרטיסי החשבונות, לא מסמך של הנהלת הבנק. הדוח לא מפרט חשבון מסוים שנשחק ונסגר, ואין בו סכום כולל של העמלות. מאגרי השמות אינם בהכרח שמות של נספי שואה, כי לפי הוראות הוועדה לא הותר לבודקים להצליב אותם עם מאגר יד ושם. הבנק חלק על חלק מממצאי הוועדה, וב-2012 שילם 9.5 מיליון ש"ח בהסכם פשרה, מבלי להודות בחבות.
תגובות
תגובת בנק מזרחי טפחות, אם תתקבל, תפורסם כאן במלואה.
המסמכים
הכתבה מבוססת על נספח 3 לדוח ועדת החקירה הפרלמנטרית לאיתור והשבת נכסים של נספי השואה, עמודים 5, 6, 7, 17 ו-18. הציטוטים מועתקים מהדוח בכתיב המקורי. זו אינה חוות דעת משפטית.